תגית: מייקל פולן

5 טיפים לימים שאחרי החג

מייקל פולן הוא שם שחוזר ועולה בבלוג הזה לא מעט, בעיקר כי בעינינו מדובר באחד הכותבים החשובים בכל הנוגע למזון, תזונה והרגלי אכילה בתקופתנו. אפשר לעצב אורח חיים בריא, מגוון ושפוי – לפחות בכל הקשור לאוכל – אם נאמץ חלק מהדברים עליהם הוא כותב ולהם הוא מטיף. תקופת חגים, כל תקופת חגים (חגי תשרי, פסח או חג ההודיה האמריקני), מתאפיינת אצל רבים בשחרור רסן תזונתי לאור הארוחות המשפחתיות הרבות. כמעט כולם מסיימים את החג עם תחושת אשמה קלה ואמונה שאגרו כמה ק"ג שעליהם להשיל במהרה.

ישנן כמה דרכים להתמודד עם התקופה שלאחר החג, אבל הראשונה והחשובה שבהן – לפחות מבחינתנו – היא קודם כל להיפטר מרגשות האשם. זכרו שמותר לכם מדי פעם לאכול קצת יותר, כל עוד אתם עושים זאת באופן מודע ומבינים שעליכם לחזור לשגרת האכילה שלכם בימים שאחר כך. הנה חמישה טיפים שיעזרו לכם לעצב את אותה שגרת אכילה:

לא חייבים לוותר על ג'אנק פוד, רק הכינו אותו בעצמכם

לא חייבים לוותר על ג'אנק פוד, רק הכינו אותו בעצמכם

  1. הימנעו ממזונות שיש צורה של סוכר או ממתיק בין שלושת הרכיבים הראשונים שבהם: רשימת הרכיבים מסודרת לפי משקלם במזון ומוצרים כאלו מכילים יותר מדי סוכר.
  2. השתדלו לאכול מזון שבסופו של דבר יירקב: מזון מעובד נוצר כדי להילחם בפטריות ועובש, שמתחרים איתנו על החומרים המזינים שקיימים במזון. מוצרים שלא מתקלקלים פשוט אינם מכילים או דלים בחומרים מזינים.
  3. הפכו את הבשר לתבלין בתפריט שלכם: לא מדובר בהטפה לצמחונות, אלא פשוט לצמצום הכמויות לאור העובדה שמחקרים מוכיחים כי צמחונים בריאים יותר מאוכלי בשר. החליפו אותו בצריכה של יותר צמחים ועלים. שנו את גודל המנות – במקום הרבה בשר וקצת ירקות איכלו הרבה ירקות וקצת בשר.
  4. אל תפסיקו לאכול ג'אנק פוד, רק הכינו אותו בעצמכם: מחירו הזול של הג'אנק פוד הופך אותו לנגיש וזמין מדי, מה שכמובן מעלה את המינון שלו בתזונה שלנו. אם תאלצו להתמודד עם הכנתו – על כל מה שנדרש מכך – אתם תאכלו אותו הרבה פחות.
  5. הפסיקו לאכול לפני שאתם חשים שובע: בתרבויות רבות בעולם מטיפים לאכילה עד תחום של 80-60 אחוז מתחושת השובע שלכם. אכלו לאט יותר על מנת לאפשר לגוף שלכם להבין מתי הוא מלא (תהליך שלוקח כ-20 דקות), תנסו לשאול את עצמכם "האם הרעב שלי נעלם?" במקום "האם אני מלא?".
  • טיפים נוספים תוכלו למצוא בספרו של פולן, "איך לאכול מה?", שתורגם לעברית ויצא בהוצאת מודן.
מודעות פרסומת

שומן רווי: כמה הוא באמת מזיק?

לאורך השנים ייצרו תעשיות הבריאות והמזון הרבה אויבים ורשעים (שומן רווי, שומן טראנס, חלב לדוגמה), כמו גם הרבה אוהבים וטובים (מוצרי חלב, בשר, ירקות). לכל תקופה האמונות התזונתיות והבריאותיות שלה, כשמדי פעם יוצאים מחקרים מדעיים המוכיחים כי התפישה הרווחת בנוגע למרכיב תזונתי כזה או אחר היא מוטעית לחלוטין.

אם ישנו לקח שעלינו להפיק מדפוס זה הוא מאוד פשוט ומתמצה במילה אחת, כזאת שאנחנו חוזרים עליה שוב ושוב בבואנו לעסוק באכילה קשובה: מידתיות. אין ללכת בצורה עיוורת אחרי מחקרים הקובעים כי סוג מזון מסוים טוב לאדם, בדיוק כפי שלא צריך להפסיק לצרוך לגמרי מרכיב ש'זכה' לככב בצד הלא נכון של מחקר כלשהו.

דוגמה מעולה לדפוס כזה הוא המחקר ד"ר ראג'יב צאדורי מאוניברסיטת קיימברידג', שהחזיר את הצבע ללחיים של שומן רווי אחרי שנים של פרסום שלילי מצד כל גורם רפואי אפשרי בנוגע לקשר שלו למחלות לב. מחקר זה, שניתח  ובחן ממצאים מכ-100 מחקרים שפורסמו על הנושא, הוכיח כי צריכת השומן הנמצא בבשר, חמאה וגבינה אינה בהכרח מגבירה את הסיכון ללקות במחלות והתקפי לב. למעשה על פי תוצאות המחקר מי שצרכו רמות גבוהות של שומן רווי לא לקו במחלות לב יותר מאלו שתזונתם כללה פחות ממנו או כלל לא צרכו שומן רווי.

שומן רווי. הקשר שלו למחלות לב יותר מורכב ממה שהוצג עד עתה

שומן רווי. הקשר שלו למחלות לב יותר מורכב ממה שהוצג עד עתה

התפישה הרווחת, אותה מנסים צ'אודרי וצוותו להפריך, התבססה על הקשר בין שומן רווי וכולסטרול רע (LDL). המחקר החדש נוגע בקשר הזה ומוכיח כי שומן רווי גם מגביר את רמת הכולסטרול הטוב (HDL), למעשה הוא טוען כי תזונה המאופיינת בעודף פחמימות ומאכלים מומתקים היא המסכנת את בני האדם ולא השומן הרווי.

את הזרקור מפנים צ'אודרי והמחקר שלו אל עבר שומן הטראנס, הנמצא במזון מעובד. בסופו של דבר אין מדובר בהמלצה להגדיל את כמויות החמאה והגבינה שאתם צורכים באופן יומי, אלא רק לגרום לכם להבין שהקשר ביניהם לבין הסיכון ללקות במחלות לב הוא יותר מורכב ממה שהוצג עד עכשיו. בסופו של דבר המסקנה הפשוטה ביותר היא לאכול אוכל אמיתי.

האם תזונת פליאו באמת טובה לנו?

מי שכבר קרא פוסט אחד או שניים שלנו יודע שאנחנו סולדים מדיאטות, בעיקר מגישת ה"לא" שלהן. "אל תאכל את זה" ו-"אסור לאכול את ההוא" לא עושים לנו טוב. אנחנו מעדיפים להתרכז ב"כן", לעודד אצל כולנו את תחושת הביטחון העצמי והשלמות עם תדמית הגוף שקיבלנו מהטבע. אז מה כן לאכול? התשובה לכך היא פשוטה ונינה פלאנק (Nina Planck) פורשת אותה על 343 עמודים בספרה "Real Food: What to Eat and Why". התשובה לשאלה נמצאת כמובן בכותרת: אוכל אמיתי, לא תעשייתי ולא מעובד.

פה אנחנו נאלצים לחזור לגישת ה"לא" ולהמליץ לכם (וגם לנו) להתרחק ככל האפשר ממזון מעובד, שכן לרוב הוא מכיל יותר מדי מרכיבים שאין לנו צורך או רצון בהם. עדיף לאכול אוכל אמיתי, כזה שאנחנו מכירים ויכולים לזהות כיצד נראה לפני שהגיע אל הצלחת שלנו. "אם הייתם הולכים בשדה ורואים שניצל תירס, האם הייתם קוטפים ואוכלים אותו?", שאל מושא של אחת מכתבות האוכל האחרונות שקראנו. את השאלה הזאת אפשר לשאול על הרבה מסוגי המזון שהחברה המודרנית צורכת כיום, לרוב התשובה שתענו לעצמכם תגרום לכם לחשוב מחדש על התזונה שלכם.

אחד הטרנדים הבולטים בתחום התזונה האנושית בשנים האחרונות הוא התזונה הפליאוליתית, שקוראת לחזרה אל הדיאטה של האדם הקדמון. סוג כזה של תזונה מתאים מאוד לתשובה שמציגה פלאנק בספרה, שכן בתקופה הקדומה לא צד האדם שניצל תירס או צרך מזון מעובד אחר, אבל גם כאן אנחנו לומדים שנושא המידתיות הוא החשוב ביותר. אנשי הפליאו מאמינים כי התזונה הקדמונית היא שהעלתה את המין האנושי לגדולה ולכן מבחינה אבולוציונית מגיע לה לשרוד ולשגשג. בשל כך הם מתכחשים לכל התוצרת שמקורה במהפכה החקלאית (חיטה על שלל סוגיה, רוב מוצרי החלב, מזון מעובד, סוכר), הם למעשה מנסים לשחזר את תקופת הלקטים-ציידים של המין האנושי ומבססים את תזונתם על בשר, ירקות ואגוזים.

תזונת פליאו. האם זה טוב לחזור אל האדם הקדמון?

תזונת פליאו. האם זה טוב לחזור אל האדם הקדמון?

מאז עלתה על המפה התזונתית בשנות ה-70 של המאה הקודמת אספה תזונת פליאו מספר סיפורי הצלחה של ריפוי מחלות וחוליים האופייניים לחיים המודרניים. עם זאת, וכמו עם כל טרנד לוהט, קמו מספר מתנגדים. אחד מהם, והעובדה שהוא חביב עלינו במיוחד, הוא מייקל פולאן (Micheal Pollan). אחת הנקודות הבעייתיות שהוא מזהה היא ההנחה בבסיס הטרנד התזונתי כי מגוון הבשר שקיים היום דומה לזה בו נתקלו אבותינו הקדמוניים, אך לאור מה שאנחנו כבר יודעים על דרך האכלת וגידול חיות המשק כיום אנו יודעים כי מדובר בהנחה שגויה. בימינו, הבשר שמן יותר משמעותית מהחיות שצד האדם הקדמון ולכן יש לצרוך בשר במידתיות ולא לבסס את כל תזונתנו עליו.

נקודה נוספת בה נוגע פולן היא מזון המכיל מיקרו-אורגניזמים (מיקרובים), שחשיבותם לתהליך העיכול והבריאות הכללית הוכחה במספר מחקרים שונים. בין המזונות שמכילים כמויות בריאות של מיקרו-אורגניזמים אלו נמצאים סוגי הלחם השונים, מהם נמנעים המאמינים בדיאטת הפליאו. גם ירקות מוחמצים, כמו מלפפונים חמוצים, הם מקור טוב למיקרובים הנחוצים לנו.

מה אפשר ללמוד מכל העניין? שוב, שמידתיות חשובה בכל מה שקשור באוכל. אל לנו לבסס את התפריט שלנו על מספר מרכיבים בודדים. שעדיף לאכול אוכל מבושל, שכן התהליכים שהוא עובר בתהליך לרוב משחררים ערך תזונתי נוסף. כמובן שעדיף לבשל בעצמנו וכך לשלוט במרכיבים ובתהליך.

  • הקשיבו למייקל פולן מדבר על תזונת פליאו (קפצו ל-13:25) או קראו את דבריו פה

מהו הטיפ שיהפוך את כל הדיאטות למיותרות?

ה-RSA הוא ארגון ללא מטרות רווח, שתחת הגדרתו מופיע הרצון "לעמוד באתגרי המאה ה-21 תוך הצגת רעיונות, קיום מחקר חדשני ובניית נכונות ציבורית ברחבי העולם". אחת הדרכים של הארגון להשיג את מטרותיו היא סדרה של סרטונים קצרים ונגישים, העוסקים ברעיונות החשובים בעיניי אנשיי ה-RSA.

אחד מאותם סרטונים עוסק בתזונה המערבית וכולל קריינות של חברנו מייקל פולן (Michael Pollan), שנותן טיפ ההופך את כל הדיאטות למיותרות. כמו תמיד, גם הפעם עוסק פולן ברעות החולות של תאגידי המזון (שימוש מוגזם במלח וסוכר). כמו תמיד, גם הפעם יש לו פיתרון בשבילכם.

צפו בסרטון וגלו את פיתרון הקסם של מייק פולן:

תזונה בריאה ומאוזנת? משחק ילדים

נינה פלאנק (Nina Planck) היא סוג של מיכל אנסקי אמריקאית. עיתונאית אוכל שגדלה סביב אוכל ומאוחר יותר הפכה ליזמית העוסקת בשווקי איכרים (פתחה את הראשון אי פעם בלונדון, בדרך לחברה שמנהלת 18 כאלו בעיר). פה בערך נגמר הדמיון בין השתיים, אבל זאת נקודת התחלה נוחה למי שברצונו להציג את עבודתה של פלאנק.

ספרה השני, Real Food: What to Eat and Why, הוא חלק מאותה תנועה שכוללת גם את מייקל פולאן ומארק ביטמן. פלאנק, שגדלה בחווה בווירג'יניה וכילדה מכרה את הירקות בשווקים באזור, מגוללת את סיפור חייה ושוזרת אותו בהתפתחויות בתפישת הקהל בנוגע לאוכל – חלב/ביצים/בשר לא טובים לאדם. יש לה הגדרה ברורה לאוכל אמיתי (לדוגמה, היא מבדילה בין חלב גולמי שנחלב בחווה לבין חלב תעשייתי שקונים בסופר) ואת מירב מאמציה היא מרכזת בניסיון להחזיר את מרכיביו אל התזונה המודרנית, על חשבון האוכל התעשייתי שמרכיב אותה היום.

אנחנו נולדים עם האינסטינקטים התזונתיים הנכונים?

אנחנו נולדים עם האינסטינקטים התזונתיים הנכונים?

אחד הסיפורים המרתקים בספר הוא זה על רופאת הילדים קלרה דייויס, שבמהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת ערכה את אחד מניסויי התזונה הנרחבים ביותר – מתן האפשרות לילדים להרכיב את התזונה שלהם. דייויס בחרה 33 מרכיבים תזונתיים ואפשרה ל-15 הילדים שהשתתפו בניסוי לבחור בעצמם מה וכמה יאכלו.

על פי הממצאים הבחירות בכל ארוחה וארוחה היו יכולות להיות מאוד קיצוניות, אבל לאורך זמן הוכח כי הילדים מרכיבים לעצמם תזונה מאוזנת ובריאה, עשירה מעל ומעבר בכל הנחוץ. אחד מהנבדקים, שסבל מתסמונת ריקטס (התרככות העצמות בשל מחסור בויטמין די), בחר לשתות במשך תקופה ארוכה שמן דגים. לאחר שהבריא הוא חזר לבחור מרכיבים אחרים.

פלאנק מזכירה את הניסוי בספרה כי הוא הותיר רושם עמוק על אמא שלה וגם כי הוא מזכיר לכולנו עובדה פשוטה שיכולה להחזיר את השפיות לתעשיית האוכל: כשאנחנו הכי צעירים, נטולי השפעות הפרסום של תעשיית האוכל, יש בידינו את היכולת הטבעית לבחור תזונה נכונה ובריאה. הרי אם תינוקות וילדים יכולים לעשות זאת ברור שגם אנחנו מסוגלים, לא?